חתול עם חיתול סיפור ילדים, מאת : אלון יונה

" הכול הוא קלקל לי, הכול" אמר שלומי בקול זועף ויצא מן החדר בזמן שאמא מאיה מחתלת את גיל, התינוק הרך והחדש.

שלומי בן הארבע ניגש לחלון והביט לעבר חצר הבית, הוא הביט לעבר טיפות הגשם היורדות מן השמים והחל למלמל בשפתיו: "הלוואי שאמא ואבא יאהבו רק אותי. ושסבתא תקנה רק לי הרבה מתנות. ושכולם יתייחסו רק אלי, הם כל הזמן רק סביב התינוק הקטן שכל הזמן בוכה וישן, כאילו הוא יותר חמוד ממני"?!

אבא דורון שב הביתה מן העבודה, תלה את המעיל על המתלה, אמר שלום, ניגש אל שלומי נשק על מצחו ומיד ניגש לסייע לאמא מאיה לטפל בגיל התינוק, זאת היתה השעה למקלחת ולשינה, גם סבתא רחל נמצאת בבית, ביחד כולם מטפלים בתינוק.

רק שלומי שיושב לבדו בסלון ניגש להציץ איך כולם מטפלים באחיו הקטן.

בזמן הטיפול בתינוק אומרת אמא מאיה לאבא דורון: "אני מאוד דואגת לשלומי, מכיוון שמאז שנולד גיל התינוק, הוא כל הזמן מצוברח ולא נחמד לאף אחד". אבא מקשיב ואומר: "זה יעבור לו, הוא פשוט לא כל כך יודע איך להתמודד עם הולדת אחיו הקטן כי הוא בעצמו עוד קטן, אני בטוח שזה יעבור עם הזמן והם יהיו חברים הכי טובים".

שלומי שהקשיב לדברים חוזר לסלון ואומר "אני בחיים לא אהיה חבר שלו הוא מעצבן, וחוץ מזה אני בכלל לא קטן ".

לפתע מבחין שלומי מבעד לחלון בגור חתולים קטן ומילל: מיאו, מיאו. בשקט, בשקט מחליט שלומי לצאת החוצה ולשחק עם גור החתולים הקטן, הוא ניגש לחתול אך החתול נרתע ומתרחק, שלומי אומר: "בוא חתול חמוד אני אטפל בך, אני גדול", אך החתול לא בא, "אוף" אומר שלומי ומתיישב על הרצפה בחצר הבית :"אף אחד לא אוהב אותי, אפילו לא החתול" והחל למרר בבכי.

אך לפתע התקרב החתול לשלומי, מילל ומגרגר וממש מתחכך ברגלו הימנית. שלומי מביט בגור החתול ואומר "מה? אתה חבר שלי?!" "מהיום אנחנו חברים!" אומר שלומי לחתול "ואני אטפל בך ואדאג לך ל-הכול, אני כבר גדול". החתול טיפס על שלומי והחל מילל.. מיאו , מיאו, שלומי מלטף את החתול ואומר "אני אקרא לך ניל, ואתה תהיה החתול שלי”.

החל להחשיך בחוץ, שלומי נכנס מהר לביתו ונפרד מן החתול: "מחר ניפגש ,ולילה טוב" לחש שלומי לניל החתול.

רגע אבל איך אני אטפל בחתול?, הרהר שלומי במוחו, לפתע עלה במוחו רעיון, אני אראה איך אמא ואבא מטפלים בגיל התינוק וכך אדע גם אני.

בינתים אמא ואבא סיימו לטפל בתינוק והכינו לשלומי ארוחת ערב,

"שלומי, שלומי" קראה אמא, "בוא חמוד לאכול, אתה עוד צריך להתקלח וללכת לישון, מחר צריך ללכת לגן". "אני לא רוצה מחר ללכת לגן, אני לא מרגיש טוב ,וחוץ מזה אני לא עייף, ואני לא רעב, וזהו." אמר שלומי.

סבתא רחל שבדיוק התכוונה לצאת לדרכה לביתה, שמעה את דבריו של שלומי והחליטה לשוחח עימו "בוא מתוק קטן שלי, בוא לסבתאלה שלך" "א...ני בעצם כן רעב, וגם עייף" אמר שלומי רק בשביל להתחמק משיחה עם סבתא, סבתא רחל צחקה ואמרה "ידעתי שאני אגרום לך להיות רעב, אבל לא ידעתי שאני כל כך מהר אעייף אותך" ניגשה סבתא רחל לשלומי ולחשה לו בסוד "מחר כשאני אבוא אני אביא לך מתנה, וגם לגיל, אחיך הקטן, ולילה טוב מתוק שלי."

שלומי אכל , התקלח, וכל הזמן חשב על ניל החתול הקטן ,עד שנרדם במיטה.

בבוקר כשאבא בא להעיר את שלומי להתארגן לגן, מצא את שלומי כבר מוכן, לבוש בבגדים נקיים ויפים , אבא היה מופתע מאוד. "פנים וידיים שטפת"? שאל אבא "כן" ענה שלומי, "שיניים צחצחת?" "ברור" ענה שלומי, "אפילו שתיתי חלב". אבא שהיה ממש מאושר הסיע את שלומי אל הגן .

אבא לא ידע ששלומי קם מוקדם מאוד בבוקר, כדי לדאוג לניל החתול , הוא אפילו החביא לעצמו כמה חיתולים של גיל התינוק, וגם מוצץ אחד, את כל הדברים הוא שמר בתוך ילקוט הגן שלו.

בצהרים ששב שלומי לביתו, אמר לאימו שהוא רוצה לעזור לה לטפל בגיל, אמא מאוד שמחה ואמרה "בשמחה מתוק שלי, בוא עכשיו צריך להחליף לגיל חיתול", שלומי שרצה ללמוד, שאל את אמו, "למה בכלל צריך להחליף חיתול"?,אמא אמרה "כשקטנים לא יכולים להתאפק ,ולכן צריך ללבוש חיתול שלא יברח הכול בתוך המכנסים" , שלומי המתעניין שאל ושאל, למד ולמד. ואמא אמרה "עכשיו תשחק בסלון חמוד, כי אני צריכה להרדים את גיל”, שלומי מיד יצא ואפילו אמר תודה, אמא מאוד שמחה כי שלומי התנהג ממש יפה.

שלומי לקח את כל הציוד ויצא לטפל בחתול ניל, "ניל חמוד, בוא אני אטפל בך, אני כבר גדול", קרא שלומי בקול גדול, לפתע צץ לו החתול מבין השיחים מילל, מיאו, מיאו, שלומי הרים את החתול והחל לחתל אותו, אבל החתול התנגד. "למה"? שאל שלומי, "אתה חייב ,אתה עוד קטן, בוא תיקח מוצץ", אבל החתול סירב, "אני לא מבין", אמר שלומי, "אני עושה בדיוק כמו שאמא לימדה אותי" , שלומי ניסה לתת לו לאכול דייסה, ניל החתול רחרח את הדייסה ואכל מעט, אבל מיד הפסיק כי טעם מוזר היה בפיו, אך רצה תמיד ליטוף נעים וחזר אל שלומי כשהרגיש בודד .

בערב כשאבא דורון שב מן העבודה, שמחה אמא מאיה לספר לו על השינוי שחל בשלומי, גם אבא דורון סיפר לאמא על איך שהיה שלומי מוכן בבוקר וללא כל בעיה הלך אל הגן.

ושוב בבוקר כשאבא בא להעיר את שלומי, ראה כי שלומי שוב מוכן ללכת אל הגן ,שיניים מצוחצחות, פנים רחוצות ,ידיים נקיות, ובגדים נפלאים, היום אפילו הסנדוויץ' מוכן, אבא היה מאוד מאושר.

וכך שב שלומי לביתו וטיפל בניל החתול שלו ומדי פעם הציץ והביט כיצד מטפלים באחיו הקטן גיל. הוא הרים את החתול, והניח אותו אפילו בלול, אבל כלום לא עזר, ניל החתול קפץ ורץ ולא רצה. כאשר סבתא רחל הגיעה לבקר, ראתה את שלומי מנסה לחתל את החתול בחצר הבית, היא כל כך צחקה ונכנסה במהירות לקרוא לאמא מאיה ולאבא דורון לבוא ולראות, הם ראו מבעד לחלון את שלומי מטפל בחתול, לפתע החל לרדת מבול, שלומי נכנס מיד לביתו ודמעה זולגת מעיניו, אמא שאלה:" מה קרה חמוד?" שלומי השיב: "כלום" ופסע לחדרו.

אמא ,אבא וסבתא ידעו בדיוק מדוע שלומי בוכה והחליטו להסכים לשלומי לאמץ את החתול, הם קראו לשלומי וסיפרו בפניו על ההחלטה, שלומי שמח ונרגש מאוד, אך אמא הסבירה לשלומי שחתול שונה מבן אדם והוא אינו זקוק למוצץ וגם לא לחיתול ואפילו לא ללול, חתול הוא בעל חיים מאוד עצמאי שזקוק למעט מזון ומים ובעיקר להרבה ידיים מלטפות ואוהבות. שלומי מאוד שמח והיה מאושר.

וכך הם חיים ביחד בכיף, אמא מאיה, אבא דורון, שלומי הילד הגדול, גיל התינוק הקטן וניל החתול אבל........ בלי החיתול , אה וכמובן גם סבתא רחל באה לבקר המון.............................

הפסנתר סיפור ילדים, מאת : אלון יונה

רציתי להיות ילד אחר , אז נרשמתי לחוג פסנתר

אני לא טיפוס של כדורגל , ולא מרים גם את הדגל

אני יותר טיפוס של נעימות , זה יותר מרשים את הבנות

כן הן רוצות טיפוס יותר רגיש , בינינו זה לא מעט מתיש

אז למדתי לנגן את באך וגם את בטובן והפרעתי לא מעט גם לשכן

אחרי חודשיים של אימונים , ואמא שמחה בין כל הטיגונים

הגיע רגע האמת , עוד שנייה אני כבר בכיתה י"ב

לכולם יש חברות , רק אני בנעימות

כל הזמן מוצארט מנגן , ממש שוכח לחרבן

והוא צועק כן השכן , אני ממשיך עוד לנגן

במסיבת סיום של הכיתה , אני אמור להתחיל איתה

אז לקחתי קטע לנגן , אבל היא באה עם השכן

כן השכן שמתעצבן , גם אימו אותו רוצה כבר לחתן

איך שאני רואה אותה , אני מפסיק את המנגינה

והמורה להתעמלות, משחרר קטן שם בטעות

כולם עלי מסתכלים ,עושים מבט של לא נעים

אני אדום גם מבפנים , מרגיש ממש על הפנים

ולא עובר ממש די זמן , ניגש אלי איזה ילד קטן

מביט לתוך עיניי ואומר נגן את "תלך כפרה עליי"

כולם יוצאים ומשחקים,נראים באמת די נרגשים

אני צריך על משהו לוותר , רק לא על הפסנתר

אני יוצא גם לבחוץ , מבחין בשכן מתחיל לרוץ

הוא משחק שם בכדור, באמת דומה לנועם טור

והיא יושבת בין החברות , ילדה יפה עם שתי צמות

אולי עכשיו זאת הזדמנות, אין כאן מקום לשום טעות

אני ניגש שוב לפסנתר , לרמקול אותו אני מחבר

בעוד אני מתחיל לנגן , צועק לי שתוק כבר השכן

אני מתעלם וממשיך,לפתע נזרק לעברי איזה כריך

אז זהו אני חייב כבר לאודות , אני לא להיט בקרב הבנות

אבל מה שבטוח ,אמשיך לנגן, למרות כוחו של השכן.

נשמה סיפור ילדים, מאת : אלון יונה

יש לי אמא נשמה , מתוקה אמיתית ממש סופגנייה

זהו רק שישנה לה בעיה , איך נגדיר בעיה של ממדים

זה לא כל כך נעים , שלא מאמינים, שהיא בת ארבעים

טוב היא לא בדיוק בת ארבעים , היא בת ארבעים + , ארבעים

כן אבל באמת אמא נשמה , אמא אמיתית , אמא בשלנית

והיום זהו יום קשה עבורה , היום זאת תענית

תענית אסתר , או משהו אחר, אני לא בדיוק זוכר

החלטתי להירתם למאבק של אימי , כמו שאני יודע, זהו מאבק פנימי

אז נפגשתי עם אימי כדי לדבר על הבעיות , אז היא הביאה ערימה של עוגיות

אז זהו זה אמא איך אומר לך זאת אלו הבעיות, העוגיות , אמא נעלבה ,

חשבה שהעוגיות לא טעימות, אוי רק הוספתי בעיה על בעיות , טוב הלכתי

לייעוץ , ראיתי זה נחוץ, אמר לי הקוסם אפשר להתקין חוסם , חוסם על אימי,

זה כמו משבר מדיני , לא זה לא הפיתרון , יש לי רעיון , חלפו אולי יומיים הזמנתי

בינתיים את אימי למסעדה , מסעדה צמחונית באווירה חגיגית , נתנה מבט של

אכזבה , עוררה בי איזו דאגה , אמרה זה אוכל של שבלול , אז הלכנו לדפוק

שווארמה בדוכן ממול, אוי אמא כמה שזה טעים, אך נסי לא להגזים , ביום הולדתך

איך אותך נרים, יום הולדת בגילי אומרת לי אימי , אין צורך להרים, אני לא בת

ארבעים , נחגוג אירוע מצומצם ואתה "שרשה לפאם" .

אז זאת בדיוק הנקודה , שבה את לכודה , את מאוד רוצה שאתחתן , ועל מצפונך

אפסיק לנגן, בעוד אנחנו עומדים ומדברים, ואימי כבר בעצבים , היא מוציאה פרי

מתוך התיק

שאולי אותי מעט ישתיק , בעוד אני אוכל , כן עליה זה מקל, אז מה אני אומר, אני

מרגיש קצת מיותר, מקווה שהעכבר, לא יוליד כאן איזה הר, היא נשענת על עמוד

וטוחנת איזה שיפוד, אני אליה עודני צמוד, טוב לא לשכוח אני כאן בתפקיד, חייב

להיכנס לה אל הוריד

אז איך להגיד............. אמא מספיק לאכול כבר את שמנה.

פחד שיר מאת : אלון יונה

אני פוחד לאבד יד

אני פוחד להיזרק לצד

אני פוחד להרגיש אשם

אני פוחד להחליף שם

אני פוחד לאבד את אמא

אני פוחד להביט קדימה

אני פוחד ללכת לאיבוד

אני פוחד כאשר הכול אבוד

אני פוחד מבדידות

אני פוחד כל-כך למות

אני פוחד מהפחד שלא מרפה שנייה

אני פוחד מהדחף של הרס הבניה

אני פוחד מהתמכרות

אני פוחד מתחרות

אני פוחד מתאונה

אני פוחד מתאווה

אני פוחד שלא יבינו

אני פוחד מהבנה

אני פוחד מאדמה

אני פוחד מהקרבה

אני פוחד מהפחד בתוך החשיכה

אני פוחד מהצורך של הלא נודע

אני פוחד מדממה

אני פוחד ממלאכה

אני פוחד משיגעון

אני פוחד מדיכאון

אני פוחד מהרצון שלך להיות יותר יפה

אני פוחד שתיגמר לי כבר כל התרופה

אבל אני אוהב את אלוקים, את אבא אמא גם

אני אוהב את הרוח, החול וגם את הים

אני אוהב את הגלים, ואת ריח ההדרים

אני אוהב את ילדיי, ואת כל חושיי

ואותך אני אוהב מעל לכל ספק

והאמת אני הכי פוחד כשהבית ריק.

רק מרק סיפור קצר מאת : אלון יונה

זהו סיפור על מר שמלו וחברו הטוב מר ציפן שהחליטו יחדיו ללכת לאכול במסעדת בשר. שם שמחו לפגוש אותם מר חבא ומר חבתיין אשר מיד שאלו: “מה תאכלו?” "אני אזמין מרק" אמר מר שמלו, "רק מרק?” שאל מר חבתיין בתמיהה? "כן" השיב מר שמלו ,רק מרק. "ואני אזמין סטייק אמר מר ציפן. לפתע נכנס מר גרינה והתיישב גם הוא לאכול אך כמעט החליק על הכיסא, אבל הוא לא בא לבד הוא הגיע עם מרת טיני ומר מלדה המתוק, שהזמינו כולם מרק, רק מרק.

כולם יושבים שמחים לאור נרות ונהנים מארוחה נעימה עד שלפתע נכנס מר רוקאי אשר קרא בקול גדול: “מישהו ראה את מר יונטה?” אך איש לא השיב, כולם קצת חששו ממר רוקאי, מר שמלו הסתתר מאחורי מר ציפן, אפילו מר עיש היה בשקט, רק מר חבא ניגש בגבורה לעבר מר רוקאי ושאל: “אולי תאכל משהו?”, “לא רעב" ענה מר רוקאי ואמר: “תביא לי רק מר לבורו, הוא יוכל להקל עלי ואולי מעט להרגיע את כעסי בזמן שאני מחפש את מר יונטה". והנה בדיוק נכנס למסעדה מר יונטה יד ביד עם מר יומה ולצידם עמד מר אדונה ומר גיז. מר רוקאי הכעוס הבחין בנעשה וניגש להזמין את מרת טיני לשתות משהו על הבר, אך מרת טיני הרגישה כבר שיכורה והעדיפה שלא לזרום עם מר רוקאי, מר רוקאי נעלב מאוד ועזב את המקום בסערה גדולה, מהומה גדולה פרצה במקום ומר יונטה עזב בעקבותיו ולפתע החלו לעזוב אחד אחר השני את המסעדה, מר שמלו יצא וכך גם מר ציפן ומר מלדה ואפילו מרת טיני השיכורה, מר חבא ומר חבתן היו מאוד מודאגים מעזיבתם של הסועדים והחליטו להזמין את כל הנשארים לעוד סיבוב של מרק, כל הנשארים שמחו ושתו מרק... רק מרק.

בזמן שכולם יושבים ושותים מרק פנה מר גרינה אל מר אדונה והציע לו לשחק בקבוצת הכדורגל של מר מורק, שם שיחק גם מר גולן, "אני כבר פרשתי!" ענה מר אדונה "תליתי את הנעלים! עכשיו אני מאמן אצל מר גנטינה ומרת תון, הם מאוד נחמדים", כולם כבר היו מאוד עייפים והחלו איש איש לעזוב לביתו. מר חבא ומר חבתיין ליוו את כל הסועדים לכיוון הדלת והזמינו אותם לשוב ולבקר גם מחר. “נהננו מאוד!” ענו כולם "נשוב לבקר כאן בהקדם!” וכך מר חבא ומר חבתיין ניקו את המסעדה והלכו גם הם לישון, אך לא לפני שנתנו הרבה נשיקות למר גז הקטן ולמר גיש שעבדו מאוד קשה היום...

וטוב גם לכם ילדים לילה טוב, ממר חבא ומר חבתיין.. וגם מאיתנו מר דימים!!!!